<h1>שו"ת הרשב"א מיוחסות סימן קס"ג</h1>
<h2>דף עב:</h2>
שאלת גוי שהיה מוזג מקיתון של יין לתוך הכוס שהוא שותה בו, ונשאר בקיתון עכבת יין, ואחר כך הוציאו מן היין שבחבית באותו קיתון, יין שבחבית מותר או אסור. ואמרת שנראה בעיניך שזה נצוק בר נצוק, ובאת לעמוד על דעתי. תשובה איברא מה שנשאר בקיתון אינו אסור לכל היותר אלא משום נצוק, דמה שיצא חוץ לקיתון בשפיכתו של גוי כחו של גוי הוא, ולא גזרו בכוחו של גוי אלא במה שיצא לחוץ, אבל מה שנשאר בפנים לא גזרו בו. וכדאמרינן בשלהי ע"ז המערה מחבית לבור קלוח היורד משפת החבית ולמטה אסור, ואוקמה רב ששת בגוי המערה דאתי מכחו, ואקשינן אי גוי המערה אפילו דגוה דחביתא נמי ליתסר, ופרקינן כח גוי מדרבנן הוא דאסור ההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן ההוא דלא נפיק לבראי לא גזרו ביה רבנן. והלכך למאן דסבירא ליה נצוק לא הוי חבור, מאי דאשתאר בגויה דמנא שריא לגמרי. אבל אנן דקיימא לן נצוק חבור כפסקא דהרי"ף ז"ל, מאי דאשתאר בגויה דמנא איכא למימר דאסור משום נצוק, כדעת הראב"ד ז"ל, ואף על פי שאין נאסר אף מה שיצא לחוץ אלא מגזירת חכמים שגזרו בכחו של גוי. ולפיכך יין שבחבית אינו אלא נצוק בר נצוק. ומסתברא שהוא מותר, וכן הסכימו רבותינו בעלי התוספות ז"ל, וכדמוכח לכאורה בשמעתא דגת בעוטה דאמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת אבל החזיר גרגותני לגת אסור, ואמרינן גרגותני גופה במאי קא מתסרא משום נצוק ש"מ נצוק חבור, אלמא אפילו למאן דאמר נצוק חבור כי לא החזיר גרגותני לגת הגת מותר משום דהוי נצוק בר נצוק.
